התערוכה העולמית של פריז (1937)

התערוכה העולמית לאמנות וטכנולוגיה בחיים המודרניים (בצרפתית: Exposition Internationale des Arts et Techniques dans la Vie Moderne) הייתה תערוכה עולמית שהתקיימה בפריז בין 25 במאי ל-25 בנובמבר 1937. הייתה זו התערוכה העולמית האחרונה שהתקיימה בפריז, שאירחה עד אז חמש תערוכות עולמיות, יותר מכל עיר אחרת. התערוכה התקיימה בשאן דה מארס ובגני טרוקדרו וארמון שאיו, שנבנו מחדש במיוחד לצורך היריד על חורבות ארמון טרוקדרו הישן. טקס הפתיחה של התערוכה התקיים ברחבת שער הניצחון במעמד נשיא צרפת, אלבר לברן.

אופי התערוכה ומבניה

התערוכה התקיימה בצילה של המתיחות הבינלאומית שקדמה למלחמת העולם השנייה ובצל מלחמת האזרחים בספרד. בנוף התערוכה שלטו שני המבנים המונמנטליים של שתי מעצמות העל האירופיות של התקופה, ברית המועצות מזה וגרמניה הנאצית מזה. את ביתנה של גרמניה תכנן אדריכל הרייך, אלברט שפר, שאף שכנע את היטלר לאשר את הופעת גרמניה בתערוכה. שני אדריכלי מבני הענק זכו במדליית זהב של התערוכה העולמית על הישגם האדריכלי.

בראש הביתן הסובייטי, שהתנשא לגובה של כ-65 מטרים, ניצב פסלה של האמנית ורה מוחינה, "פסל הפועל ואשת הקולחוז" (ברוסית: Рабо́чий и колхо́зница). היה זה פסל בגובה 25 מטרים המתאר פועל ואיכרה בקולחוז האוחזים פטיש ומגל. לאחר התערוכה הועבר הפסל לכניסה הראשית של מרכז התערוכה של כל רוסיה במוסקבה. בשנת 2008 הוקם מחדש הביתן הסובייטי עם הפסל המשופץ מעליו ממול הכניסה הראשית של מרכז התערוכה של כל רוסיה. הפסל הפך עם הזמן גם לסמל של אולפן הסרטים מוספילם ולאחד מהסמלים הלא-רשמיים של מוסקבה בכלל וגם לפתיח של סרטי תעמולה סובייטיים. על פסל זה זכתה מוחינה בפרס סטלין. ממול, בראש הביתן הגרמני, שהתנשא לגובה של כ-140 מטרים, ניצב פסל של עיט הרייך הניצב על צלב קרס.

עם זאת, הביתן שמשך את רוב תשומת הלב היה ביתנה הצנוע של ספרד הרפובלקאית שנלחמה על חייה. בפתח הביתן ניצב ציורו גדול הממדים של פבלו פיקאסו "גרניקה", שמחה על אימי המלחמה. בתוך הביתן הוצגו מיצירותיו של ז'ואן מירו, גם הוא מתומכי הרפובליקאים.

מבנה נוסף בעל חשיבות, שנותר בעיר מימי התערוכה הוא "ארמון המוזיאונים לאמנות מודרנית" (Palais des Musées d'art moderne) הידוע כיום כפאלה דה טוקיו, שהציג בעת התערוכה תערוכה רטרוספקטיבית של אמנות צרפתית.

הביתן הארצישראלי

בין ביתני האומות ניצב גם "הביתן הארצישראלי" של ההסתדרות הציונית העולמית וקרן קיימת לישראל שמוצגיו ביקשו ללמד את המבקרים על "חשיבותו הבין-לאומית הגדולה של בנין ארץ-ישראל על ידי העם העברי" הבניין נחלק לשלושה חלקים, אחד המוקדש לברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד ומושבות הברון, אחד המוקדש למאיר דיזנגוף להעיר העברית הראשונה, תל אביב ואחד המוקדש לחיים נחמן ביאליק ול"תחיה והבניין של השפה והתרבות העברית" בנוסף הדגיש הביתן את צרפת והעיר פריז כערש הציונות (מקום כתיבתו של הספר רומי וירושלים על ידי משה הס ומקום מושבם של בנימין זאב הרצל, אדולף כרמיה וקרל נטר.

פרסים

• בתחום עיצוב המוצר זכה האדריכל והמעצב הפיני אלוור אלטו עבור אגרטל הזכוכית "אגרטל אלטו" . במדליית כסף זכה הגרפיקאי וטיפוגרף הנרי פרידלנדר.
• בתחום הקולנוע הוענקה מדליית זהב לבמאית לני ריפנשטאהל עבור סרט התעמולה הנאצי "ניצחון הרצון".
• בתחום הציור זכה במדליית זהב הצייר לודומיר סלנדז'ינסקי על ציורו "דיוקן האם".

גלריה

תרשים אילוסטרציה של אזור התערוכה

ראו גם

• אדריכלות נאצית
• קלסיציזם סטליניסטי
• סטרים ליין

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של התערוכה העולמית של פריז (באנגלית)
• אתר האינטרנט הרשמי של התערוכה העולמית של פריז (בצרפתית)
• אתר עשיר במידע על התערוכה (באנגלית)
• שרידים מהתערוכה
• גלריית תמונות וגלויות
• אתר על התערוכה (בצרפתית)
• אתר אדריכלי על התערוכה, אוניברסיטת מרילנד (באנגלית)

הערות שוליים