סן פרנסיסקו

סן פרנסיסקו (באנגלית: San Francisco; בשמה הרשמי: City and County of San Francisco – העיר והמחוז סן פרנסיסקו) היא העיר הרביעית בגודלה במדינת קליפורניה שבארצות הברית. נכון לשנת 2018, בעיר מתגוררים כ־883,305 תושבים, וגודלה הוא כ-121 קמ"ר. העיר ממוקמת בקצה הצפוני של חצי האי סן פרנסיסקו, וצפיפות האוכלוסין בה היא כ-6,898 איש לכל קילומטר רבוע. צפיפות האוכלוסין בעיר היא הגבוהה ביותר במדינת קליפורניה, והשנייה בגובהה בארצות הברית כולה. המטרופולין של העיר הוא ה-13 בגודלו בארצות הברית, ומתגוררים בו כ-4.5 מיליון תושבים. סן פרנסיסקו נחשבת למרכז הכלכלי, התרבותי והתעבורתי של אזור מפרץ סן פרנסיסקו, אזור בו מתגוררים כ-7.4 מיליון תושבים.

בשנת 1776, הקימו המתיישבים הספרדים מבצר באזור שער הזהב ומיסיון על שמו של פרנציסקוס מאסיזי בסמוך לו. הבהלה לזהב לאזור מדינת קליפורניה בשנת 1848, גררה עמה תקופה של התרחבות משמעותית לאזור, והביאה לעליית מספר התושבים בו בשנה אחת מ-1,000 ל-25,000. התרחבות זו הפכה את העיר לגדולה ביותר באזור החוף המערבי באותה התקופה. בשנת 1906, התרחשה בעיר רעידת אדמה חזקה, שהביאה לשריפות ענק ולהשמדתם של כשלושה רבעים מן העיר. למרות זאת נבנתה העיר מחדש והתאוששה במהירות, ותשע שנים לאחר ההרס התארחה בעיר התערוכה לכבוד פתיחתה של תעלת פנמה. במהלך מלחמת העולם השנייה שימשה סן פרנסיסקו כנמל להעברת חיילים מארצות הברית לחזית האוקיינוס השקט. לאחר המלחמה, חזרתם והתמזגותם של החיילים, ההגירה המסיבית למדינה, ועמדות יותר ויותר ליברליות בנושאים רבים בנוסף לגורמים נוספים הביאו את קיץ האהבה ואת התנועה לזכויות הלהט"ב לעיר. גורמים אלו הפכו את העיר למרכז האקטיביזם הליברלי החברתי בארצות הברית.

כיום סן פרנסיסקו היא מוקד תיירות פופולרי בינלאומי, הידוע בשל הערפל הקיצי הקריר שלה, הגבעות והכבישים התלולים שבגבולותיה והשילוב האקלקטי בין אדריכלות ויקטוריאנית לאדריכלות מודרנית. אתריה המפורסמים של העיר כוללים את גשר שער הזהב, קרון הכבל של העיר וצ'יינהטאון. העיר היא גם מרכז כלכלי ובנקאי, וביתם של למעלה משלושים מוסדות כלכליים בינלאומיים, וכן מרכז של תעשיית ההייטק הבינלאומית.

נכון לשנת 2019, סן פרנסיסקו היא העיר האמריקאית בעלת הדירוג הגבוה ביותר בדירוג מחייה עולמי.

היסטוריה

היישוב הקדום ביותר בסביבות העיר מתוארך לשנת 3000 לפנה"ס. אנשים משבטי האוהלון החלו להתיישב בצפון קליפורניה, ובין היתר באזור סן פרנסיסקו מתחילת המאה השישית לספירה. על אף שהספרדים הכריזו בעלות על אדמתם כבר במאה ה-16, לשבטי האוהלון כמעט לא היה קשרים עם האירופאים עד לשנת 1769, כשמשלחת מחקר נשלחה לאזור אלטה קליפורניה, כחלק מניסיון ליישב את האזור בידי הספרדים.

שבע שנים לאחר מכן, בשנת 1776, בחרה משלחת נוספת בהנהגתו של חואן בטיסטה דה אנזה באתר זה להקמתו של מרכז צבאי, לצורך ההשתלטות על האזור. זמן קצר לאחר מכן נבחר חוזה חואקין מורגה להקימו. מאוחר יותר באותה השנה הקים המיסיונר הפרנציסקני פרנסיסקו פלו בקרבת המרכז הצבאי את המיסיון סן פרנסיסקו דה אסיס. שבט הילמו מאנשי האולון היו לראשונים ששועבדו במיסיון ושהמירו את דתם לנצרות קתולית.

בשנת 1821, לאחר קבלת העצמאות מספרד, הפך השטח לחלק ממקסיקו. תחת השלטון המקסיקני קטנה בהדרגה מערכת המיסיון ושטחיה הופרטו. בשנת 1835 היה ויליאם א. ריצ'רדסון לראשון שהקים אחוזה פרטית בעיר על יד מעגן ספינות, בקרבת כיכר פורסמות' המודרנית. יחד עם פרנסיסקו דה הארו (שהיה עתיד להיות ראש העירייה הראשון), הוא תכנן מערך רחובות להתיישבות המתרחבת, ומאוחר יותר לעיירה שנקראה ירבה בואנה (Yerba Buena, ספרדית "עשב טוב"), שהחלה למשוך מתיישבים אמריקאים.

הקומודור ג'ון ד. סלוט תבע בעלות אמריקנית על קליפורניה ב-7 ביולי 1846, במהלך מלחמת ארצות הברית–מקסיקו. יומיים לאחר מכן הגיע הקפטן ג'ון ב. מונטגומרי למקום ותבע בעלות אמריקאית על ירבה בואנה. שנה לאחר הכיבוש שונה שם העיירה לסן פרנסיסקו, ומדינת מקסיקו מסרה רשמית את השטח לארצות הברית עם חתימת הסכם גואדלופה אידלגו. על אף מיקומה האסטרטגי כנמל ובסיס ימי, נותרה סן פרנסיסקו התיישבות קטנה בעלת שטח פנים לא ידידותי.

הבהלה לזהב לקליפורניה משכה לאזור זרם של מחפשי אוצרות. מחפשי האוצרות העדיפו להתאסף באזור סן פרנסיסקו, על פני אזור בניסיה - שהייתה המתחרה לחיפוש הזהב. העדפה זו גרמה לקפיצה בגודל האוכלוסייה בסן פרנסיסקו מ-1,000 בשנת 1848 ל-25,000 בדצמבר 1849. סיפורי העושר שבסביבת סן פרנסיסקו היו כה מבטיחים, עד שצוותי האוניות שהגיעו לסן פרנסיסקו נטשו את אוניותיהם ורצו לשדות הזהב, משאירים מאחוריהם עשרות אוניות נטושות במפרץ סן פרנסיסקו.^{[דרוש מקור]} קליפורניה קיבלה במהרה מעמד מדינה והצטרפה לארצות הברית. לאחר ההצטרפות בנה צבא ארצות הברית את מבצר פוינט בשער הזהב וכן מבצר נוסף על האי אלקטרז כדי להבטיח את בטיחותו של מפרץ סן פרנסיסקו. גילוים של מצבורי כסף באזור העיר הגביר את התפתחות האוכלוסין המהירה באזור. עדרי מחפשי האוצרות הביאו עמם פורענות והפקרות חוק לעיר, וחופי העיר קיבלו מוניטין כגן עדן לפשע, זנות והימורים.

יזמים רבים מסן פרנסיסקו ניסו להפיק תועלת מהעושר שנוצר כתוצאה מהבהלה לזהב. מבין הזוכים הייתה תעשיית הבנקאות, שזכתה בהקמתם של בנק ולס פארגו בשנת 1852 ובנק קליפורניה בשנת 1864. התפתחותו של נמל סן פרנסיסקו ביסס את העיר כמרכז מסחרי. עובדים זרים שהחלו לזרום לעיר הפכו אותה למרכז רב לשוני, ובהם העובדים הסיניים, שהחלו בהקמתה של רובע הצ'יינהטאון בעיר. קרון הכבל הסיע לראשונה את תושבי העיר במעלה רחוב קליי בשנת 1873. בעיר החלו להיבנות בתים ויקטוריאניים רבים, והמנהיגים העירוניים של העיר החלו לדרוש את הקמתו של פארק ציבורי בעיר, מה שגרם לשרטוט תוכניות להקמתו של פארק שער הזהב. תושבי העיר החלו בהקמתם של בתי ספר, כנסיות, תיאטראות, ושאר חותמות לחיים עירוניים. המרכז הצבאי בעיר התפתח למתקן הצבאי האמריקני החשוב ביותר בחוף המערבי. בסופה של המאה, הייתה סן פרנסיסקו לעיר גדולה שנודעה בסגנון ראוותני, בבתי מלון מפוארים, באחוזות המפוארות שנבנו בראשה של גבעת נוב, ובסצנת אומנות משגשגת.

בשעה 5:12 בבוקר ב-18 באפריל 1906 הכתה בעיר רעידת אדמה חזקה בעוצמה מוערכת של כ-7.9 בסולם ריכטר. בעקבות קריסת הבניינים לה גרמה הרעידה, התבקעו צינורות הגז של העיר והוצתו שריפות ענק שהתפשטו לכל רחבי העיר והשתוללו ללא הפסקה במשך מספר ימים. מאחר שצינורות המים הראשיים של העיר חדלו לתפקד, גדודי הארטילריה של העיר ניסו לחסום את השריפות באמצעות פיצוץ בניינים ובלימת השריפות לאזורים מסוימים. יותר משלושה רבעים מן העיר נותרו בהריסות, כולל רובו של מרכז העיר. ההערכות מאותו הזמן דיווחו כי כ-498 תושבים איבדו את חייהם, אך הערכות מודרניות מעריכות את מספר ההרוגים באלפים. יותר ממחצית מ-400,000 תושבי העיר נותרו חסרי בית. פליטים מהעיר התיישבו בהתיישבויות אוהלים זמניות בפארק שער הזהב, בפרסידיו, בחופים ובמקומות נוספים. רבים מהם נמלטו באופן זמני לאזור המפרץ המזרחי.

הבנייה המחודשת של העיר הייתה מהירה ובממדי ענק. למרות קריאות רבות לחדש לגמרי את מבנה רחובות העיר, העדיפו תושבי העיר לסיים את התהליך במהירות. בנק איטליה של אמדאו ג'יאניני, שבמהרה הפך לבנק אמריקה, סיפק הלוואות לאלו מן התושבים ששגרת חייהם ומקום מגוריהם נהרס. הריסותיהן של האחוזות בגבעת נוב הפכו למלונות פאר. היכל העיר נבנה מחדש בהוד ובהדר, והעיר חגגה את שיקומה בחגיגות לפתיחתה של תעלת פנמה ב-1915.

בשנים שלאחר מכן גיבשה העיר את מעמדה כבירה כלכלית; עם קריסת בורסת המניות בניו יורק ב-1929, אף לא בנק אחד קרס בסן פרנסיסקו. להפך, בשיאו של השפל הגדול החליטה העיר לקחת על עצמה שני פרויקטים הנדסיים גדולים - גשר המפרץ בין אוקלנד לסן פרנסיסקו, וגשר שער הזהב, שהסתיימו ב-1936 וב-1937 בהתאמה. בנוסף לכך, באותה התקופה הוחלט כי הכלא הצבאי הקטן שעל האי אלקטרז יהפוך לכלא פדרלי לעבריינים מסוכנים ביותר, ונכלאו בו אסירים ידועים לשמצה כאל קפונה, ג'ורג' "משינגן" קלי, ורוברט פרנקלין סטראוד, שנודע כאיש הציפורים מאלקטרז. מאוחר יותר חגגה העיר את גדולתה שנרכשה מחדש בתערוכה העולמית של שער הזהב בשנים 1939–1940, וביצירת האי המלאכותי אי המטמון במרכז המפרץ.

במהלך מלחמת העולם השנייה הפך הנמל של העיר למרכז הפעילות באזור. במקביל הפך מבצר מייסון לנמל העיקרי להעברת חיילים לחזית האוקיינוס השקט. בעקבות כך נוצרו משרות חדשות בעיר, שמשכו אליהן עובדים, רבים מהם אפרו-אמריקנים מהדרום. לאחר המלחמה החליטו להתמקם בה חיילים שחזרו מהזירה והתושבים החדשים שהגיעו לעיר למטרות עבודה. ב-1945 נכתבה ונחתמה בסן פרנסיסקו מגילת האומות המאוחדות, המסמך המכונן של ארגון האומות המאוחדות. אמנת סן פרנסיסקו סיימה באופן רשמי את המלחמה עם יפן בשנת 1951.

פרויקטים עירוניים שקמו בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים, הביאו לבנייתן מחדש של השכונות המערביות בעיר, ולהקמתם של כבישים מהירים חדשים בעיר, חלקם באופן לא מלא עקב התנגדות עזה מצד אזרחי העיר. בנייתה של פירמידת טרנסאמריקה הושלמה בשנת 1972, ובשנות השמונים בנייתם של רבי-קומות וגורדי שחקים שינו את פני מרכז העיר. פעילות הנמל עברה לאוקלנד, והעיר החלה לאבד משרות תעשייתיות. לכן, החלה העיר להתמקד בתיירות. כמו כן, פרברי העיר החלו בהתפתחות משמעותית. במהלך שנות ה-50, ה-60 וה-70 העיר עברה שינוי דמוגרפי משמעותי, התושבים הלבנים החלו לעזוב את העיר, ואת מקומם החלו להחליף מהגרים מאסיה ומאמריקה הלטינית. בתקופה זו, הפכה העיר למרכז תרבות הנגד של ארצות הברית. סופרי דור הביט הציפו את שכונת נורת' ביץ' בשנות החמישים, והחלו ברנסאנס של סן פרנסיסקו. היפים החלו להתקבץ בהייט-אשבורי בשנות השישים, והגיעו לשיאם בקיץ האהבה של 1967. בשנות ה-70 הפכה העיר למוקד מאבק תנועות זכויות הלהט"ב, עם הפיכתו של רחוב הקסטרו לכפר עירוני הומו-לסבי, בחירתו של הארווי מילק לוועד המפקח של העיר, והרצח שלו, יחד עם ראש העירייה דאז ג'ורג' מוסקונה ב-1978.

רעידת האדמה לומה פריאטה שהתרחשה בשנת 1989, גרמה להרס ולאובדן חיים בכל אזור המפרץ. בעיר עצמה, הרעידה גרמה לפגיעה רצינית בבניינים בשכונת מרינה ובאזור שמדרום למרקט. היא גרמה להתמוטטותו של כביש אמברקדרו ופגעה בצורה חמורה בכביש המהיר המרכזי של העיר. הרעידה גרמה לפני המים לעלות לעיר והזיזה את קו החוף.

במהלך בועת הדוט-קום של שנות ה-90 המאוחרות החלו חברות סטרט-אפ רבות לקום בסן פרנסיסקו, והחיו את הכלכלה המקומית. יזמים ומפתחי יישומי מחשב רבים עברו להתגורר בעיר, ובעקבותיהם גם מומחי שוק וסוחרים רבים, ששינו את פני השטח החברתי בעיר. שכונות עניות עברו במהרה תהליך ג'נטריפיקציה. כשהבועה התפוצצה בשנת 2001, רבות מן החברות האלו נסגרו, והעובדים בהן עזבו, על אף שיזמות והיי-טק ממשיכים להיות מקור הכנסה עיקרי בכלכלה של סן פרנסיסקו.

גאוגרפיה

העיר סן פרנסיסקו ממוקמת בחוף המערבי של ארצות הברית, בקצהו של חצי האי סן פרנסיסקו וכוללת בתוך גבולותיה רצועות גדולות של מפרץ סן פרנסיסקו ושל האוקיינוס השקט. בנוסף לכך, האיים אלקטרז, אי המטמון והאי ירבה בואנה הסמוך כלולים בשטח העיר, כמו כן גם חלקים קטנים מהאי אלמדה, האי רד רוק והאי אנג'ל. כמו כן גם האי פראלון הלא מיושב כלול בשטחה. שטחה העיקרי של העיר כולל בהערכה גסה "שבע-על-שבע-מיילים-רבועים" ביטוי מקומי שנועד לבטא את צורתה של העיר, על אף ששטחה הכולל, כולל מים, הוא כמעט 600 קמ"ר.

סן פרנסיסקו נודעת בשל הגבעות עליהן היא בנויה. ישנן יותר מ-50 גבעות בשטח העיר. חלק משכונות העיר קרויות על שם הגבעה עליה הן בנויות - גבעת נוב, פסיפיק הייטס, וגבעת הרוסים. קרוב למרכז הגאוגרפי של העיר, דרום-מזרח ממרכז העיר, ישנן מספר גבעות פחות מאוכלסות. הפסגות התאומות, שתי גבעות שפסגתן הן מהנקודות הגבוהות בעיר, הן נקודת תצפית מפורסמת לעיר. הגבעה הגבוהה ביותר בעיר - הר דיווידסון - מגיע לגובה של 282 מטרים ובראשו צלב בגובה 31 מטרים שנבנה בשנת 1934. באזור זה שוכן גם מגדל סוטרו, שמשמש כמגדל לשידורי טלוויזיה ורדיו.

העתק סן אנדראס והעתק הייווארד שעוברים בקרבת העיר הם האחראיים לרעידות האדמה שפוקדות את העיר, אף שאינם עוברים בתחומה. היה זה העתק סן אנדראס שגרם לרעידות האדמה ההרסניות ב-1906 וב-1989 שהרסו חלקים גדולים מן העיר. רעידות אדמה חלשות יותר פוקדות את העיר על בסיס קבוע. האיום מרעידת אדמה גדולה נוספת משחק תפקיד עיקרי בהתפתחות תשתיות העיר. לאחרונה, עלו בעיר הדרישות לאיכות הבניינים בה, ובניינים ישנים יצטרכו לעבור שיפוצים, ובניינים חדשים שיקומו ידרשו לסטנדרטים הנדסיים מסוימים. למרות זאת, עוד ישנם בניינים קטנים שפגיעים ביותר לרעשי אדמה חזקים.

קו החוף של סן פרנסיסקו עלה על גבולותיו הטבעיים. שכונות שלמות כמרינה וכהאנטרס פוינט, וכמו כן גם חלקים נכבדים מהאמברקדרו, בנויים על מטמנות. אי המטמון בנוי מחומרי בנייה שנחצבו מהמפרץ ומחומרים שנחצבו במהלך חפירת התעלה באי ירבה בואנה במהלך בניית גשר המפרץ. סוגי אדמות שכאלו הן מאוד לא יציבות במהלך רעידות אדמה; התוצאה מכך היא המסה של האדמה, ופגיעה בבניינים שבנויים עליו; הוכחה לכך ניתנה במהלך רעידת האדמה לומה פריאטה בשנת 1989.

אקלים

ציטוט מפורסם המיוחס באופן שגוי למארק טוויין הוא "החורף הקר ביותר שחוויתי מעודי, היה קיץ בסן פרנסיסקו". האקלים בסן פרנסיסקו מאופיין באקלים ים-תיכוני קיצי-קריר, המאפיין באופן כללי את חופי קליפורניה, בחורפים מתונים וגשומים ובקיצים יבשים. מאחר שהיא מוקפת בשלושה מכיווניה במים, האקלים של סן פרנסיסקו מושפע בעיקר מן הזרמים הקרים של האוקיינוס השקט שנוטים למתן במידה ניכרת את הטמפרטורות בעיר כמעט בכל חלקי השנה, עם שינוי מינורי לפי העונה.

בקרב הערים הגדולות בארצות הברית, לסן פרנסיסקו יש את ממוצע הטמפרטורות הנמוך ביותר, הטמפרטורות הגבוהות ביותר, והטמפרטורות הנמוכות ביותר בחודשים יוני, יולי ואוגוסט. במהלך חודשי הקיץ, זרמי אוויר חם שנוצרים בעמקיה הפנימיים של קליפורניה יוצרים שקע ברומטרי באזור, שסוחף רוחות מהרמה הברומטרית בצפון האוקיינוס השקט לעיר דרך שער הזהב, מה שיוצר את הרוחות הקרות ואת הערפל הסמיך המאפיינים את העיר בשעות הבוקר. הערפל פחות מורגש בשכונותיה המזרחיות של העיר, ובמהלך הקיץ המאוחר ותחילת הסתיו, שהן התקופות החמות ביותר בעיר.

בעקבות הטופוגרפיה הייחודית וההשפעות הימיות על העיר, היא חווה מיקרו-אקלים רבים ומגוונים. הגבעות הגבוהות במרכזה הגאוגרפי של העיר גורמות להבדל של כ-20% במשקעים השנתיים בין חלקיה השונים של העיר. הגבעות גם מגנות על השכונות המזרחיות של העיר מפני הערפל והרוחות הקרירות שחווים שאר חלקי העיר. לאלו החיים בצידה המזרחי של העיר, סן פרנסיסקו היא הרבה יותר חמימה, עם ממוצע של כ-260 ימים בהירים בשנה, ורק 105 ימים מעוננים.

מידות החום בעיר עולות על 24 מעלות צלזיוס, רק ב-28 ימים בשנה בממוצע. התקופה החמה שבין מאי לאוקטובר היא מתונה וחמימה, עם טמפרטורות גבוהות יחסית של 18–22 מעלות צלזיוס בממוצע, אך עשויות להגיע גם לטמפרטורות נמוכות של 11–13 מעלות צלזיוס בממוצע. התקופה הגשומה שבין נובמבר לאפריל היא מעט יותר קרה כשהטמפרטורות הגבוהות מגיעות ל-14–18 מעלות צלזיוס והנמוכות מגיעות ל-8–11 מעלות צלזיוס. בממוצע, העיר חווה כ-67 ימים גשומים בשנה, עם כמות משקעים שמגיעה ל-518.16 מילימטרים. שלג בעיר הוא נדיר במיוחד, ורק 10 פעמים תועדו משנת 1852, כשהאחרונה שבהן הייתה בשנת 1976. הטמפרטורה הגבוהה ביותר שתועדה בעיר הייתה 38 מעלות צלזיוס ב-17 ביולי 1988, וב-14 ביוני 2000. הטמפרטורה הנמוכה ביותר שתועדה היא 3- מעלות צלזיוס ב-11 בדצמבר 1939.

מבנה העיר

שכונות

מרכזה ההיסטורי של העיר ממוקם בצפון-מזרחה של העיר, מצפון לשכונת המרקט. במרכז ההיסטורי ממוקם הרחוב הפיננסי של העיר, ולידו כיכר יוניון שהיא אזור קניות ומלונות עיקרי בעיר. קרוניות הכבל מעלות תיירים במעלה השיפועים התלולים לפיסגתה של גבעת נוב, בראשה ישנן אחוזות מפוארות רבות, ובמורד הגבעה לרציף הדייגים, אזור תיירותי חשוב בעיר. באותו חלק של העיר ממוקמת גבעת הרוסים, שכונת מגורים, בה נמצא רחוב לומברד המפורסם, שהוא הרחוב המפותל ביותר בעולם, שכונת נורת' ביץ, שהיא "איטליה הקטנה" של העיר, וגבעת טלגרף, עליה ממוקם מגדל קויט. בקרבת המקום נמצאת הצ'יינהטאון של העיר, שנוסדה בשנות הארבעים של המאה ה-19.

שכונת מישן עברה תחלופות אוכלוסייה רבות במהלך השנים - במאה ה-19 היא הייתה מיושבת על ידי מהגרים מאמריקה הלטינית, גרמניה, איטליה, אירלנד וסקנדינביה ממעמד הפועלים. החל משנת 1910 הגיע לאזור גל של מהגרים ממרכז אמריקה, והחל משנות ה-50 של המאה ה-20 מהגרים מקסיקנים החלו לבלוט באזור. בשנים האחרונות החלה ג'נטריפיקציה מואצת בעיקר לאורך שכונת ולנסיה המושפע מתת-תרבות ההיפסטר. הרחובות הייט-אשבורי, המפורסמים בתרבות ההיפים המשגשגת שצמחה בהם בשנות ה-60, משמשים כיום כביתם של בוטיקים יוקרתיים, חנויות, וכמוקד תיירותי בולט בעיר, על אף שעדיין יש בו מאפיין בוהמי. האזור שכיום ידוע כרחוב הקסטרו, הוא מרכז החיים ההומו-לסביים בעיר.

שכונת הג'פאנטאון בעיר נפגעה כשרבים מתושביה נעצרו במהלך מלחמת העולם השנייה. בערך באותה התקופה, הוקמה התוספת המערבית לעיר, והתיישבו בה בעיקר תושבים אפרו-אמריקניים. "הגברות המצובעות", שורה של בתים ויקטוריאניים משומרים, ממוקמת ליד כיכר אלאמו, והאחוזות המפוארות שהוקמו על ידי האליטה בעיר לאחר רעידת האדמה של 1906, נמצאות במעלה פסיפיק הייטס. שכונת המרינה מצפון לשם היא אזור מלא-חיים, שמיושב בעיקר על ידי צעירים.

שכונת ריצ'מונד היא שכונה הממוקמת מצפון לפארק שער הזהב, ומגיעה עד לאוקיינוס השקט. בשכונה יש אזור הנקרא "צ'יינהטאון החדשה", על אף שהתיישבו בו מתיישבים רבים מאזורים אחרים באסיה ומרוסיה. מדרום לפארק, שוכנת שכונת הסאנסט בה מתגוררים בעיקר תושבים אסיאתיים. שכונת בייויו-האנטרס פוינט היא החלק הדרום-מזרחי ביותר בעיר, אחת מהשכונות העניות שבה, והיא סובלת מרמת פשיעה גבוהה.

השכונה שמדרום למרקט, שבעבר הייתה מלאה בהריסות תעשייתיות של העיר, עברה שיקום משמעותי ובנייה מחדש. השכונה הייתה המוקד של בועת הדוט-קום בשלהי שנות ה-90, ומשנת 2004 החלו להיבנות בה גורדי שחקים ובתי דירות. בעקבות גדילתה והתפתחותה של שכונת סאות' ביץ', החלו שיפוצים נרחבים גם בשכונה הסמוכה לה, מיסיון ביי, שהחלו עם הקמתו של קמפוס נוסף של אוניברסיטת קליפורניה בשכונה. מדרום-מערב למיסיון ביי, שכונת פוטררו היל, שהיא נקודת תצפית למרכז העיר סן פרנסיסקו.

שמות הרחובות והמקומות בעיר

היסטוריית העיר סן פרנסיסקו יכולה להשתקף בשמות רחובותיה ואתריה ההיסטוריים. בעוד שמעט מאוד מאתרי העיר קרויים על שמם של הילידים האמריקאיים, לשמות רבים ואירועים במהלך ההיסטוריה המודרנית של העיר מקודשים שלטי רחובות וכרזות. שמותיהם של מגלי ארצות ספרדיים, שליטים מקסיקניים, ימאים אמריקניים, כורי זהב ואנשי עסקים, נתונים כיום לרבים מאתריה המפורסמים של העיר.

חופי ים ופארקים

חלק מהפארקים שבשטחי העיר וכמעט כל חופיה הם חלק מפארק הנופש הלאומי שער הזהב, שהוא אחד מהפארקים המתוירים ביותר במערכת הפארקים הלאומיים של ארצות הברית, עם מעל ל-13 מיליון מבקרים בשנה. מבין חלקיו העיקריים של הפארק ניתן למנות את חוף אושן, שממוקם לאורך חופי האוקיינוס השקט ומשמש כאתר גלישה מפורסם, וחוף בייקר, הממוקם במפרץ שממערב לשער הזהב וחלק מהפרסידיו, בסיס צבאי לשעבר. חלק נוסף מהפרסידיו הוא שדה קריסי, שבעברו שימש כשדה תעופה צבאי וכיום הוא שב להוות מערכת אקולוגית טבעית - מלחה.

הפארק מפקח גם על שטחי מבצר פונסטון, פארק לנדס אנד, מבצר מייסון והאי אלקטרז. שירות הפארקים הלאומיים מפקח בנפרד על הפארק ההיסטורי הלאומי הימי של סן פרנסיסקו - צי של אוניות היסטוריות ונכסי אזור החוף שמסביב למפרץ ולפארק ההיסטורי המימי.

ישנם מעל ל-200 גינות ופארקים המתוחזקים ומשומרים בידי מחלקת הנופש והפארקים של סן פרנסיסקו. הגדול והידוע ביותר מבין הפארקים בעיר הוא פארק שער הזהב, המשתרע בין מרכז העיר ועד לחופי האוקיינוס השקט. בעבר, היה מכוסה אזור הפארק בעשבים מקומיים ובדיונות חול, אולם בשנות ה-60 של המאה ה-19 הוחלט על הקמתו של פארק באזור ונשתלו בו אלפי צמחים ועצים לא מקומיים. בשטחי הפארק נמצאות אטרקציות טבעיות ותרבותיות רבות כגון חממת פרחים, גן תה יפני והגן הבוטני של העיר. אגם מרסד, אגם מים מתוקים המוקף באדמות הפארק ממוקם על יד גן החיות של העיר, הנמצא בבעלותה ומאכלס בין שעריו מעל ל-250 מיני בעלי חיים, מתוכם רבים נתונים בסכנת הכחדה. הפארק היחיד בשטחי העיר שנתון בידי מערכת הפארקים של מדינת קליפורניה הוא קנדלסטיק פוינט, שהיה לפארק הנופש האורבני הראשון בשטחי המדינה.

כלכלה

בשל הבהלה לזהב הפכה סן פרנסיסקו לאחד ממרכזי הבנקאות והפיננסים הגדולים בארצות הברית. העיר היא מקום מושבם של חברות היי-טק וטכנולוגיה רבות, בהן סיילספורס, טוויטר, אינסטגרם, זינגה, קרן ויקימדיה, ועוד. בנוסף, בסיסי חברות הלבשה כמו גאפ ולוי שטראוס ושות' שוכנים בעיר. כ־60 ק"מ דרומה לעיר ממוקם עמק הסיליקון ובו חברות תוכנה וחומרה רבות. בעיר עצמה, בסאות' אוף מרקט ממוקמות משרדי חברות רבות בתחום הטכנולוגיה.

אוכלוסין

נכון לשנת 2018, בעיר מתגוררים כ־883,305 תושבים, וגודלה הוא כ-121 קמ"ר. העיר ממוקמת בקצה הצפוני של חצי האי סן פרנסיסקו, וצפיפות האוכלוסין בה היא כ-6,898 איש לכל קילומטר רבוע.

סן פרנסיסקו היא בין הערים עם מספר מחוסרי בית הגדול ביותר בארצות הברית.

נכון ל-2010 55% מאוכלוסיית סן פרנסיסקו דוברים אנגלית כשפת בית, 12% דוברי ספרדית והשאר דוברי שפות אחרות.

קהילה הומוסקסואלית

על פי סקר משנת 2005, 15.4% מאוכלוסיית סן פרנסיסקו הם הומוסקסואלים או לסביות. זהו השיעור הגדול ביותר מבין 50 הערים הגדולות בארצות הברית. העיר ידועה כמוקד משיכה עולמי לאוכלוסיית להט״ב, והיא מתרכזת בעיקר ברובע קסטרו. מצעד הגאווה של העיר הוא מהגדולים בעולם, וב-2005 ההערכה הייתה שהיו בו כמיליון צופים ומשתתפים.

בפברואר 2004 עלתה העיר לכותרות כשראש העיר, גווין ניוסם הורה לפקידי העירייה לרשום זוגות בני אותו מין לנישואין, בניגוד לחוקי מדינת קליפורניה. במשך כחודש הוציאה העירייה רישיונות נישואים לכ-4,000 זוגות חד-מיניים, שחלקם הגיעו לשם כך אל העיר ממדינות אחרות בארצות הברית ואף מארצות אחרות. מושל קליפורניה ארנולד שוורצנגר התנגד לפעולה זו ופרקליט המדינה תבע את ראש העיר והעירייה. בית המשפט קבע מאוחר יותר שראש העיר חרג מסמכותו וביטל את תוקף אותם הסכמי נישואין.

במאי 2008 קבע בית המשפט העליון של קליפורניה ברוב של 4 כנגד 3 כי נישואים חד מיניים תואמים את חוקת המדינה. בעקבות כך חזרה העיר להנהיג נישואין בין זוגות חד מיניים. בהתאם לחוקי המדינה מתירה העירייה השאת זוגות אף שאינם תושבי קליפורניה (כמו במדינת מסצ'וסטס). ב-4 בנובמבר 2008 עבר במשאל עם תיקון לחוקת קליפורניה שהפך את החלטת בית המשפט העליון והחזיר את האיסור על נישואים חד מיניים, אולם איסור זה בוטל ב-2013 וכיום נישואים חד מיניים חוקיים במדינת קליפורניה.

אתרים בעלי חשיבות

גשר שער הזהב

ערך מורחב – גשר שער הזהב

גשר שער הזהב הוא גשר תלוי המחבר בין העיר סן פרנסיסקו לבין מחוז מרין שעל יד העיר סוסליטו. אורכו של הגשר 1,970 מטר; המרחק בין המגדלים הוא 1,280 מטר וגובהם 230 מטר מעל פני הים. בניית הגשר הסתיימה בשנת 1937, והוא נחשב במשך שנים רבות לגשר התלוי הארוך בעולם, עד לבניית גשר ורזאנו בניו יורק ב-1964. עד היום נחשב הגשר לאחד מהיפים בעולם ולאטרקציה תיירותית בסן פרנסיסקו.

כלא אלקטרז

ערך מורחב – אלקטרז

האי אלקטרז, המרוחק כשני קילומטרים מסן פרנסיסקו, אירח על אדמתו המבודדת כמה מהפושעים המסוכנים של ארצות הברית, ובהם אל קאפונה. הכלא נחשב לאחד מבתי הכלא השמורים בעולם, היה חסין כמעט לחלוטין מבריחות של אסירים, ולכך סייע בידודו של האי המוקף מכל עבריו במימיו הקפואים של האוקיינוס השקט. החזקתו של הכלא נחשבה ליקרה מאוד, משום שסגל הסוהרים ובני משפחותיהם התגוררו על האי. אי לכך הוחלט לסגור את שעריו ב-1963. כיום משמש האי כאטרקציה תיירותית המוחזקת על ידי רשות הגנים הלאומיים. מרבית המבנים נשמרו, והמבקרים מגיעים אל האי בסירה היוצאת מ"פישרמנס-וורף" - פיר 41.

רחוב לומברד

רחוב לומברד הוא רחוב ארוך למדי בסן פרנסיסקו, ששמו התפרסם בזכות קטע אחד ממנו, הנמצא ב"גבעה הרוסית" (Russian Hill) בין הרחובות הייד (Hyde) ולבנוורת' (Leavenworth). קטע זה מדגים את הטופוגרפיה הייחודית לעיר, הבנויה על גבעות תלולות, והוא תלול במיוחד (קרוב לשלושים מעלות), וכולל שמונה פיתולים חדים. האתר פופולרי במיוחד בקרב תיירים הבאים אליו ברכב או ברגל, או בקו Powell-Hyde של רכבת הכבל.

קרון הכבל

ערך מורחב – קרון הכבל של סן פרנסיסקו

מערכת קרונות הכבל של סן פרנסיסקו היא בראש ובראשונה מערכת להסעת נוסעים, אך עם השנים היא הפכה לאטרקציה תיירותית ולאחד מסמליה של העיר. המערכת מורכבת למעשה מקרונות בודדים, שנעים על פסי ברזל. לכל קרון נהג-מפעיל משלו, שתפקידו לחבר את הקרון אל הכבל הנע מתחת למסילה. הרכבת מותאמת במיוחד לרחובותיה התלולים של העיר, ותחנותיה ממוקמות בצמתי רחובות בהם הקרקע מישורית. הנוסעים על הקרון יושבים בתוכו או נתלים מבחוץ משני צידיו.

פארק שער הזהב

ערך מורחב – פארק שער הזהב

פארק שער הזהב הוא פארק עירוני גדול בצורת מלבן בגודל 4.12 קמ"ר, הדומה לסנטרל פארק שבניו יורק. הפארק מכיל את: האקדמיה למדעים של קליפורניה, מוזיאון דה יאנג, גן התה היפני, אצטדיון קזאר וחממת פרחים.

גן התה היפני

גן התה היפני הממוקם בפארק שער הזהב הוא אתר תיירות פופולרי בסן פרנסיסקו, שנבנה בסוף המאה התשע עשרה כחלק מתערוכה עולמית. הגן נחשב לאחד מהוותיקים שבין הגנים היפנים בארצות הברית. הגן הקטן (כ-20 דונם שטחו) כולל מפלי מים, פסלים, גשרי עץ ואבן ועצים יפניים. בסוף אפריל פורחים עצי הדובדבן, ונותנים לגן את הנופך היפני המיוחד. מאקוטו האג'יוורה, מתכנן גנים ממוצא יפני, שהיה אחראי על הגן מ-1895 ועד מותו ב-1925, המציא, על פי המסופר, את עוגיית המזל, המוגשת עד היום בבית התה הקטן שבשטח הגן.

אתרים נוספים

• צ'יינהטאון - הרובע הסיני. רובע צ'יינהטאון של סן-פרנסיסקו הוא המפותח ביותר בהשוואה לרובעים סיניים ביתר ערי ארצות הברית. הרבה מהאוכל שמוכר במערב כאוכל סיני התפתח ברובע זה. הסיבה להתפתחות הרובע, מלבד הקרבה היחסית של חופי קליפורניה אל מזרח אסיה היא רעידת האדמה והשריפה הגדולה של סן פרנסיסקו בשנת 1906. לפני האסון היה בעיר רובע סיני קטן יותר שמרבית תושביו היו מהגרים סינים. מיד לאחריו הגיעו לעיר מכל רחבי ארצות הברית מהגרים רבים שמוצאם ממזרח אסיה וטענו שהם תושבים חוקיים בעיר ושמסמכיהם נשרפו. הרובע אומנם כונה צ'יינהטאון עוד לפני השריפה אבל הבניה המחודשת והייחודית ששיקום השריפה הקנתה לו וגודלו החדש פרסמו אותו והפכו את שמו למטבע לשון. בשנת 1977 התרחש במסעדה שבשכונה הטבח בדרקון הזהב.
• פישרמנ'ס וורף (רציף הדייגים) - הנקרא גם רציף 39 (Pier-39),כולל את רציפים 39–43 באזור המרינה המתויר של סן פרנסיסקו. האזור כולו מלא במסעדות, חנויות ואתרי בילוי הפזורים לאורך החוף. ברקע ניתן לראות את מפרץ סן פרנסיסקו, גשר שער הזהב והאי אלקטרז. מהרציף יוצאות ספינות לסיורים במפרץ ובאי אלקטרז.
• פירמידת טרנסאמריקה - גורד השחקים המזוהה ביותר עם העיר.
• האקדמיה למדעים של קליפורניה - ממוקמת בפארק שער הזהב והיא אחד המוסדות המדעים הוותיקים ביותר בחוף המערבי. האקדמיה מכילה בתוכה את פלנטריום מוריסון, אקווריום סטיינהארט ומוזיאון לתולדות הטבע.
• היכל האמנויות היפות - שוכן קרוב לגשר שער הזהב, הוקם לתערוכת פנמה-פסיפיק בשנת 1915. יש במקום לגונה עם טיילת ואולם תצוגה שהפך למקום משכנו של האקספלורטוריום, מוזיאון מדע עם מאות מוצגים אינטראקטיביים.
• מגדל קויט - הממוקם בשכונת טלגרף שבעיר. המגדל מתנשא לגובה של 64 מ' וממנו ניתן להשקיף על החלק הצפון-מזרחי של העיר הכולל את רוב האתרים המפורסמים של העיר: גשר שער הזהב, כלא אלקטרז, הרובע הפיננסי של העיר, רחוב לומברד, גשר סן פרנסיסקו-אוקלנד וכל מפרץ סן פרנסיסקו.
• המוזיאון לאמנות אסיאתית (הגדול מסוגו בעולם)
• מוזיאון סן פרנסיסקו לאמנות מודרנית (SFMOMA)
• פארק פרסידיו - אחד הפארקים בעיר, סמוך לגשר שער הזהב.
• המוזיאונים לאמנות יפה של סן פרנסיסקו - הכוללים את היכל לגיון הכבוד של קליפורניה בפארק לינקולן ומוזיאון הזיכרון מ.ה. דה יאנג בפארק שער הזהב, הם המוסד הציבורי הגדול ביותר לאמנות בסן פרנסיסקו ואחד המוזיאונים הגדולים ביותר לאמנות בקליפורניה.

ערים תאומות

לסן פרנסיסקו 13 ערים תאומות:

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של סן פרנסיסקו
• סן פרנסיסקו (קליפורניה), דף שער בספרייה הלאומית

• סן פרנסיסקו, ברשת החברתית פייסבוק
• סן פרנסיסקו, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• סן פרנסיסקו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מוזיאון העיר סן פרנסיסקו
• סן פרנסיסקו - היסטוריה
• תחבורה בסן פרנסיסקו
• סיור וירטואלי בסן פרנסיסקו
• מדריך למתרחש בעיר ‏
• nrg מעריב, לחצות את הגשר: המדריך לסן פרנסיסקו, באתר nrg‏, 22 בינואר 2012
• אריקה גוד וקלייר קין מילר, הניו יורק טיימס, תושבי סן פרנסיסקו נגד חברות ההיי־טק: "מרחיבות פערים ומעלות את מחירי הדיור", באתר TheMarker‏, 1 בדצמבר 2013
• נטע אחיטוב, תעשיית ההיי-טק החריבה את יופיה של סן פרנסיסקו, באתר הארץ, 7 ביולי 2016
• עומר שוברט, מסע בסן פרנסיסקו בעקבות "ורטיגו", במלאות 60 שנה לאחד הסרטים הגדולים בתולדות הקולנוע, באתר הארץ, 23 במאי 2018
• עומר שוברט, סן פרנסיסקו למי שכבר ראה הכל, באתר הארץ, 17 ביוני 2018
• דניאל ארזי, הומלסים, סמים ופשע: סן פרנסיסקו שוקעת, באתר mako‏, 8 בספטמבר 2023
• אקונומיסט, תודה ל-AI הקאמבק המפתיע של סן פרנסיסקו, באתר TheMarker‏, 11 במרץ 2024
• סיגלית בר, ‏לחרוש את סן פרנסיסקו: המלצות לטיול, באתר GoTravel
• "סַאנְ־פְרַאנְצִיסְקָא", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ז, עמוד 132, באתר היברובוקס

הערות שוליים